צלוליט וביקורת עצמית

עומדת מול המראה
אשה,
פנים,
עוד קצת תמימות
הגוף כבר לא פרגיות

אשה קצת קשה,
בעיקר עם עצמה

אשה שאפתנית,
יש לה ביקורת,
בעיקר עצמית

עומדת מול המראה וחושבת
עומדת שם מהרהרת,
ההם, ההם כבר לא עומדים כמו פעם
הרפֶה, לא בטוב טעם
והמידלדל עדיין מידלדל
והשרירים כעת, נכבים אל הכלים …
וכמו שחברה אמרה לה
איפה שיש מסה יש גם גרוויטציה
אז מה הפלא שנדמה
שהכל נופל כך מטה

שניה עוברת הלאה
וביקורת ככה באה לה…
ואיך זה שוב ככה
היא חושבת
אולי בא לה
שהזמן יחזיר קצת
את מה שפעם היה לה …

שנייה חולפת
היא מביטה לה
המחשבה ממשיכה לה הלאה
היא נזכרת, מהרהרת

היא גם חושבת
מערערת על הכל
לא מקבלת כך סתם
אפילו לא מחשבות שלה עצמה
בלי לערער
בלי לסנגר
הרי…

הרבה עבר עליה
הגוף והנפש גם יחד
הגוף רץ איתה למרחק
הוא נשא עימו הרבה מחנק
הוא גמע איתה דרך
התמלא והתרוקן
הצטמק גם והתמתח
נתן חיים
יצר דמעות
הזרים דם
יצר חלב
התרסק והתרומם
נתן תפוקות
עמד ביעדים
תיקתק כמו שעון
ואז עמדה שםהסתכלה לה וחייכה לה
והביקורת שכחה לה
גוותה לה
האכזבה לגאווה הפכה לה
מה יפה הוא הגוף
שמאפשר לי לצעוד
לנדוד
את החלומות לשאת
ולבקש לו עוד
לשאוף וליישם
את כל מה שיש וגם את מה שאין
וכמה יופי יש באהבה עצמית
גם כשבמראה נראה הצלוליט