דיפ פריז deep freeze
כבר חודש ויותר אני מרגישה בדיפ פריז
כאילו שמתי את העשייה שלי במקפיא וסגרתי את הדלת
אי אפשר ממש להאשים אותי…
כי בין הבידודים, החולים, הואריאנטים
והקור העז בחוץ,
איך אפשר היה שלא להכנס מתחת לפוך ופשוט לחכות קצת עד שהקפאון יחלוף
עונות
אז מסתבר שזה ממש טבעי,
כמו במזג האוויר גם בחיים יש עונות.
יש עונות של פריחה ויש עונות של יובש
ויש עונות גשומות (מישהו אמר דמעות?)
ויש עונה של קפאון.
עונה שבה תכלס מורידים את הראש
מתכנסים, מתכסים בפוך עבה,
נחים מעשייה וקצת מפסיקים לרוץ
ואתם יודעים מה?
ההפשרה מגיעה!
החורף מגיע לסופו, ממש כמו בטבע
ההפשרה מגיעה
החורף חולף וההפשרה מגיעה מאליה,
הטמפרטורות עולות מאליהן
ובשלב מסויים הפוך הנעים נהיה כבד וחם ומעיק
וחוזרים לעשייה
והשהות הזאת בהקפאה נותנת לנו גם אנרגיות מסוג חדש
קצת פרספקטיבה על מה שלא הבחנו בו קודם
מבט שונה על דברים שלא ראינו לפניי
ומנוחה שהגוף והנפש שלנו כל כך קיוו לה
לא להתנגד
החכמה בעיניי היא לא להתנגד לקפאון
האנרגיה שנדרשת לשבור את הקרח במקרה הזה לא שווה את זה.
רצוי להתמסר, לשחרר, להרפות, לנשום קצת
ולאט לאט הקרח יעלם
והשמש תפציע
וההפשרה תתרחש מאליה
ואם לא התנגדנו אז ההפשרה תהיה נעימה, קלה ובלי שברים מיותרים.
באיזה עונה אתם עכשיו?
ספרו לי!
אנה הלס, PhD מאמנת לקריירה משמעותית 