החיסון של בודהה נגד שינוי

כל חיינו הם שינוי מתמשך

קל מאוד לראות את זה בטבע

צמחים נובטים, צומחים, קמלים, מתים

העונות מתחלפות, קיץ, סתיו, חורף, אביב וחוזר חלילה

יום ולילה ויום ושוב לילה

אין דבר קבוע

אנחנו שוכחים שזה אכן כך כשזה נוגע אלינו

הרי אם תחשבו על זה האמירה "אין דבר קבוע כמו השינוי"

הוא משפט כל כך הגיוני, לא צריך את בודהה כדי להבין אותו

קל מאוד לקבל נחמה מהמשפט הזה כשמגדלים ילדים

כל קושי שעולה אצל הילד נותן לנו תחושה כי תמיד יישאר כך הדבר

למשל אם אנחנו מרדימים תינוק על הידיים, ההורים שלנו ישר קופצים שהוא יתרגל (כאילו נרדים אותו על הידיים גם בלילה לפניי שיעשה בגרויות… נו באמת)

אולי הוא באמת יתרגל, אבל אולי מחר הצרכים שלו ישתנו והוא ילמד להירדם לבד?

וכשכואב להם משהו, למשל כשצומחות להם שיניים, והם עצבניים וכאובים ובוכיים אנחנו בטוחים שכך זה יישאר לעד, אבל הכאב עובר תוך מספר ימים, או לכל היותר שבועות.

איזה מנחם זה אם נוכל להיזכר ש"גם זה יעבור"?

כשזה נוגע אלינו – איך אנחנו עם השינוי?

אנחנו לא חפים מהשכחה הזאת לגבי ארעיות החיים כשזה נוגע לנו עצמנו.

גם אנחנו שוכחים לפעמים שדברים כל הזמן משתנים.

אנחנו אפילו נאחזים כל הזמן בדברים שאנחנו חושבים שהם קבועים.

אנחנו מחזיקים חזק באמונות שלנו, כאילו הם ממש פיסה מאיתנו.

אנחנו מחזיקים באיזשהי תחושת סרק שמה שקיים עבורנו היום יהיה שם גם מחר.

הבית שלנו, המשפחה שלנו, בן או בת הזוג שלנו, העבודה שלנו, הגוף שלנו, הכסף שלנו.

אבל כל אלו עוברים שינוי תמידי, גדול כקטן.

וכפי שהבית שלנו מתבלה, כך הגוף שלנו מזדקן. זוהי פשוט עובדת חיים.

הילדים שלנו מתבגרים וגדלים, פשוט היזכרו איך אנחנו מתפלאים ומתפעלים איך כל יום הם לומדים משהו חדש (או איך הם עשו את זה כשהיו קטנים)

קשה לנו עם שינוי

כבני אדם קשה לנו עם שינוי.

אפילו קשה לנו עם שינוי מאוד.

פשוט כי במובן מסוים אנחנו לוקחים את כל מה שיש לנו כמובן מאליו, כעובדה קבועה.

אם יש לנו עבודה אנחנו בכלל לא מחזיקים בתודעה אפשרות של פיטורין.

ואם נמאס לנו או רע לנו במקום העבודה, אז גם קשה לנו המחשבה שמה? אני אעזוב?

אם יש לנו בן או בת זוג אנחנו לא חושבים שחלילה הוא או היא יבגדו בנו, או חלילה יקרה להם משהו.

הגוף שלנו – אנחנו לא מעלים בדעתנו שהוא משתנה, מזדקן, שהוא עלול לחלות.

וכשמשהו קורה לנו, כשמשהו קורה לפרנסה שלנו, לבית שלנו, לבן הזוג שלנו, לגוף שלנו, או חלילה לילדים שלנו אנחנו מתרסקים.

אנחנו מתרסקים פעמיים – אנחנו מתרסקים כי איבדנו משהו אהוב, יש לנו כאב על מה שקרה. וזה הכי טבעי בעולם! והכי מובן וזה כואב מאוד! ומותר שיהיה לנו קשה, ומותר לכאוב את השינוי והאובדן.

אבל אנחנו גם סובלים כי נאחזנו במשהו הזה לפניי… כי בתפיסה שלנו זה היה משהו כל כך וודאי (!), ואם זה היה כל כך קבוע וכל כך וודאי – אז איך יכול להיות שהוא פתאום השתנה? איך יכול להיות שהוא לא קיים עוד?

אנחנו סובלים כי אנחנו לא רואים, לא מבינים, לא תופסים את עובדת החיים הזו – שהיא השינוי. אנחנו לא מחזיקים בתודעה שארעיות היא חלק בלתי נפרד מהכל.

חיסון נגד (כאב) השינוי

איך אנחנו יכולים לחסן את עצמנו מהכאב של השינוי? איך נוכל לתרגל את ארעיות החיים ביום-יום על מנת שכשיגיע שינוי גדול יותר נוכל להתמודד איתו בצורה יותר טובה?

איך נוכל לתרגל את העובדות הפשוטות – שמה שנולד טבעו לחלוף ולחדול?

איך נדע, ממש נרגיש, שכל מה שמופיע עתיד גם להעלם?

אם נתרגל את זה בקטן, נוכל להתמודד עם הגדול!

ואיך נוכל לעשות את זה?

הנה כמה רעיונות:

דרך אחת לעשות זאת היא במדיטציה, מדיטציה קצרה, לא מצפה מכם לשבת יותר מכמה דקות בודדות. הרי אתם אנשים עסוקים.

אני לא מבקשת מכם להפוך לבודהה, כל מה שאתם צריכים לעשות בתכל'ס זה לעצור לכמה דקות, לנשום, ולהבחין בתחושות שלכם, במחשבות שלכם, ולצפות בהן באות ונעלמות. עבור התרגול הזה אתם לא צריכים להתרכז בנשימה. אתם לא צריכים להדוף מחשבות. רק לעצור רגע ולשים תשומת לב למה שקורה לכם, ולשים לב שמה שבא גם הולך.

מחשבה מגיעה, ומתחלפת במחשבה אחרת. תחושה מגיעה (גרד למשל, או קור או חום, האהוב עליי זה להבחין בחוסר סבלנות, כבר סיפרתי לכם שלעצור לא בא לי בקלות…), ותחושה נעלמת וכך לכמה דקות. תרגול מעולה לשינוי.  

דרך נוספת לתרגל שינוי היא דרך מבט על כאב שיש לנו, ויש לנו כאלה מידיי פעם. אני מזמינה אתכם להיות בחקירה לגביו. האם הכאב שלי עכשיו דומה לכאב שהיה קודם? פשוט לשים לב איך הכאב שלי משתנה. והוא משתנה כל הזמן. (אחרי זה אתם מוזמנים לחזור לרחם על עצמכם, אם כך התרגלתם לעשות 😊)

עוד דרך מועילה היא להביט על הטבע, לשבת מול הגלים בים ולהביט בגל בא, ונעלם, וגל חדש מגיע ונעלם וחוזר חלילה. הרי גם אם נאחז בו הוא יתרסק ויעלם, לא כך?

אפשר לבחור להביט אל השמיים ולהבחין איך העננים משתנים, או פשוט להביט אל השקיעה.

לחרוט את השינוי בהוויה

רק כשהשינוי ייחרט בנו, לא רק שכלית, אלא גם חווייתית, משהו בנו יוכל להירגע, לנוח, לחיות את החיים שלנו בלי צורך להיאחז, בשלווה ובאושר בכאן ועכשיו. רק בתרגול של שינויים קטנים נוכל לפתח חיסון נגד הכאב שבשינוי גדול.

אם יש לכם רעיונות נוספים לתירגול השינוי ביום יום אתם מוזמנים לכתוב לי ולשתף. ואם מצאתם ערך בפוסט הזה – שתפו אותו עם אחרים!