אנחנו חלק ממהפכה

"יותר ממה שאנחנו פוחדים מקורונה – אנחנו מפחדים ממהפכה"
(פוסט השראה בעקבות הרצאתה של קרן אלוף בועידת האקלים 2020)

אני רואה המון אנשים עוזבים סביבי,
גם אני עזבתי
הרבה מאוד אנשים איכותיים, טובים, מנוסים
מקצוענים
כאלו שלא מפחדים מעבודה קשה
כאלו שמוכנים להקריב

זה גל של "פוסט קורונה"

או אולי זה כמו שמחפשים דירה ורק אז רואים שלטי למכירה בכל מקום?
אולי התודעה פתוחה יותר כעת לראות את זה גם אצל אחרים?!

הקורונה עצמה טלטלה אותנו
אבל אנחנו חזקים, אנחנו כמו נחום תקום,
רגילים ליפול ולקום
יש על זה אפילו שיר של הדג נחש
אנחנו עם כזה, מדינה כזאת של טירוף קבוע שבא והולך בגלים
אבל משהו במשבר הזה היה שונה
משבר ארוך ממלחמה רגילה או עוד מבצע
משבר כזה מיוחד שטלטל חזק חזק
אבל אפילו מזה קמנו, רק שהפעם משהו בפנים זז.
גם אם לא כלפי חוץ, גם אם עדיין קמנו לאותו מקום עבודה
גם אם המסעדות חזרו וגם המסכות ירדו
משהו במטוטלת הפנימית שלנו, במצפן הפנימי זז מההלם של השנה הקודמת.
אני מניחה שחלקנו הבנו שאנחנו ברי החלפה
אפשר לשים אותנו על "עצור" או על "השתק"
אנחנו לא עובדים חיוניים
(איזה כואב זה לאגו, הא?)

המשבר הדליק כמה נורות אדומות כאלו
חלקן היו כמו אגרוף אימתני לפרצוף
חווינו קורס מזורז של עצירה
חווינו שקט כזה שפתאום הציף קולות שקטים שתמיד היו בנו
קיבלנו בכוח לפרצוף את השאלה מה אני לעזאזל עושה עם החיים שלי?
מי דואג למשפחה שלי?
איפה הממשלה שלי? מי אחראי כאן ולמה אני תמיד רץ לכל מקום?
או – ואו איזה יופי זה המשפחה שלי, או פאק איזה קשה זה לגננת של הבן שלי
כל מיניי קולות שפתאום היה לנו זמן לשמוע

הרבה אנשים עזבו קריירות, חלק מיד, לחלק לקח זמן
הרבה אנשים פוטרו ולא חזרו
הרבה הפכו תחביב לפרנסה
הרבה אנשים לא התגברו על ההגדרה שלהם כלא חיוניים
הרבה אנשים ראו את הארגון שאליו השתייכו מפנה אליהם גב
חזרו אבל לא בדיוק אותו הדבר
נשאלו הרבה שאלות
האם אני מוכן למשבר הבא?
האם אני דואג לעצמי בצורה הטובה ביותר שאני יכול?
מה גודל הכאפות שאני מוכן לחטוף ומה המחיר שלהן?
אני נופל וקם אבל מה המחיר של זה?
נשאלו שאלות קשות לגבי סדרי עדיפויות
התערערו מוסכמות של מה אפשרי ובלתי אפשרי
בסופו של דבר משהו נפתח בנו
והובן שאפשר גם אחרת
אנחנו חלק ממהפכה
אל תורידו את הראש ותתנו לה לחלוף
הצטרפו לגל ונצלו את המשבר כהזדמנות לשינוי
העולם מחכה לכם!